הניכור מורגש כאן יותר מאשר בחוצות ניו יורק, זה בטוח. לא צריך להפתיע אותי, אבל בכל זאת.
הנה דוגמה שאולי לא מבססת את הקייס, ובכל זאת: אני נמצא בחברת שרברבריולי(שם אמיתי כמובן), מורכבת רובה מעובדים זרים, הודים ואסיאתים. רוב מרחב העבודה שוכן במין אופן ספייס, ואחרי החצי-גובה המקובל של מחיצות מתכת מצופות בד, יש עוד שלושים סנטימטרים של חלון כהה, ואחריו, בדיוק בגובה העיניים של רובנו, פס שחור בעובי של כ-15 ס"מ, הממוקם כך/כדי שאי אפשר יהיה לראות את עיני העומד בצד השני. גם כשיושבים, מבטים מקריים נחסמים הודות למחיצות המצופות בבד עליז, הנזכרות לעיל.
ראבאק, אמריקאים מפגרים, מברכי-ברכות-חסרות-משמעות-ספאסטיים שכמותכם: אם אתם מתאמצים כל כך קשה כדי שאנשים לא יתקלו במקרה במבטים של אנשים אחרים(ויהיו מחוייבים למבט\ברכת שלום המסורתית במסדרונות שבטי אמריקה התאגידית) - למה לעשות אופן ספייס? מה רע בחדרים פתוחי דלתות עם מרחב תקשורת אנושי? במשרדים מהדור הישן? בצינורות ביוב בעלי קישוריות וויפיי? כל דבר עדיף.
דבר אחד כן למדתי היום(לא סותר, המורה היתה ויאטנמית, או לפחות כך אני חושד) - איך לאכול מנגו בלי להרגיש מקגייור אבל גם בלי להתלכלך נורא:נכון שכשאוכלים מנגו כולנו נזכרים בתשדיר ההוא, שאין להשיג אפילו ביוטיוב, שהראה פטנט איך לחתוך את הפרי(בתמונה)? אז זהו, אולי זה רק אני, אבל בקטע של הלחיצה מלמטה שמקפלת את המנגו החוצה, תמיד, אבל תמיד, עפים עלי שפריצים. ומנגו, כידוע, זה כתם. סתם, מאיפה אני יודע. בכוההההולופן. כשיש חתיכה של מנגו כמו בתמונה, במקום לרשת אותה בחתכים שתי וערב משל הייתם קאפון-דה-לה-שמאטה המשחית את פניו של בעל בית עסק סורר שסירב לשלם את אתנן החודש, פשוט ל ו ק ח י ם כ פ י ת ו מ ת ח י ל י ם ל א כ ו ל. אדיר, הא? איזה לא-פטנט זה? אבל לא-פטנט שעובד עדיף על חמישה פטנטים שלא. לעניות דעתי הקובעת, לפחות.
לא עבר עלי יום מרגש, כמו שאפשר לשים לב. אלא אם כן סופרים נסיונות לדוג מידע מהודים שמעמידים פני שטיח בתור ריגושונים. כן, ואכלתי בפרפקט פיתה, שזה מקום שעושה סוג של ג'יירוז. שזה סוג של לאפה. לאמריקאים. טוב, מה 'תם רוצים?! אמרתי לא מרגש! בלי עעעצבים!$%@#עוד עדכונים בדרך,
רשומות
3 תגובות:
עלה והצלח! אנחנו פה איתך, מאז ולתמיד.
וכעת טיפים לשעשועים עצמיים עם הודים מעמידי-פני-שטיח: לשאול אותם שאלות בסגנון "נכון שהודו היא תת-יבשת?" או "נכון שפרות הן קדושות אצלכם?"
ואז להצטחק בשקט, לעצמך (או בקולי קולות, בשירותים), כשהם עונים ללא כחל ושרק ובפנים חתומות -
!CORRRRRECT
:-))
אז זהו, היום גיליתי שיש גם פקיסטנים. וההודים והפקיסטנים, כידוע, עדיין לא הפנימו שזה אותו הדבר. למעשה, הם סבורים אחרת לגמרי. בהודו, "צ'לו פקיסטאן"(לך ל-) זה אחד הדברים הפחות מוצלחים שאפשר להגיד למישהו, אפילו היום, כשמרבית המתיחויות מתחילות ונגמרות על מגרש הקריקט(אבל אילו מתיחויות!). אז במקום לבוא למוסלמי פקיסטני(נכון שישר מדמיינים איור קטן של האטום מסתובב מעל ראש חבוש טורבן? או שזה רק גזענותי המתפרצת. אופס) ולשאול אותו על הפרות בהודו, אני מעדיף להחזיר מבט דג חצי מופשר. הנקמה שלי עוד בוא תבוא, בו הא הא הא
ahlan ya habib albi
i was wondering when we'll get a chance to dive into your magnificant pool of thoughts and yummy expressions once more... i'm in down town cairo at the moment- my first real back pack adventure, ya man! having the time of my life and even taking belly dancing, but also going through some merital issues. i guess that's part of it.
i'll talk to u more when i have the time. nuff luv
הוסף רשומת תגובה