בסופו של דבר, אחרי כמה ימים אני מתחיל להפנים שלא הולכים לשאול אותי איפה יוצא פרישמן בזמן הקרוב. מבלבל, וקצת חבל, אבל. אז חשבתי לאמץ לעצמי אלטר אגו פה. או פרסונה. אני לא בטוח מה ההבדל, אני אבחר בצבעוני יותר. יותר נכון, חשבתי לעצמי איזה פרסונה אני אבנה לעצמי. כרגע, בהתחשב בסביבת היחס המיידית שלי, שזה ערבוב של דמויות אפרו-אמריקאיות מהסדרה "דה וויר" עם ישראלים שפגשתי, עם אמריקאים שפגשתי יוצא אחד, טווסון מגוהץ, שחי על התפר המילולי, דובר עיבריש. "אתה לא יכול לעשות לי אתה זה! יובל! יובל! יו גאטה גימי סאם סלאק היר. ת'יודע מה? עזוב, עזוב. תן לי את בז'רנו. כן, עכשיו. אז תקרא לו. אני מחכה. . . בז'רנו? כן. עזוב אותך מההואו יו בין יושק, אף אחד אף פעם לא קורא לי ככה, יו ג'סט פיאינג אין מיי פוקט, כמו שאומרים הפולנים.". כזה. הוא לא חייב להיות מבוגר, האמת, עדיף שלא. וחייב להיות לו מבטא אמריקאי ממש ממש טוב. כמו בוגר מוצלח במיוחד של הקורסים באנגלית אמריקאית שעושים הודים-תומכים-טלפוניים-לעתיד בבנגלור.
ובכן,
ראיתי היום שלוש דירות, וחזרתי קצת מבולבל.
האחת, קומבינציית שותף אפרו אמריקאי (היא מילת ה-N) מהודק בדירה מרוהטית, מעוצבת, עם לובי מאמם, שזה מצד אחד מעולה כי לי יש רק מעט מזכרות מהבית, ולא בא לי להשקיע בבית זמני חדש, צריך מקום התנחלות מסודר. ומצד שני קצת מלחיץ, לגור עם בעל-הבית שהוא איש נדל"ן בהווה עם עבר עלום במדיה, אנאל רטנטיף, מפטיר מדי פעם הערות יבשושיות על השותפה הנוכחית שהתריעה מעט מדי זמן לפני, ולא רחצה כלים או משהו. לא. לא מתאים שותף באסיבי אגרסיבי.
הדירה השניה היתה קן חמים(נוט לייק ד'אט) של ארבעה זכרים במעין חלל גדול, מערה שכזאת, עשויה כוכים. אולי לפני עשר שנים...לא, גם אז לא. היה שם צ'כי שנראה כסובל מבעיית זעם. אבל זה בסדר, מזל גדול הוא שיש לו מערכת תופים בסלון. מנגנים עד שתים עשרה גג. ונער מחשבים אמריקאי חננה אשף וובי, שוחחנו לנו על ספריות אג'אקס! כמה מרנין. שאלתי את הצ'כי מה הוא מחפש בשותף הבא שלו לדירה. הוא רטן קצת ואמר: "תראה, היתה פה אחת שאפילו ששטפתי פעם אחת את הכלים בחמש בבוקר, באחת עשרה כבר היתה ערמת כזאאת ענקית". את השותף השלישי ראיתי רק בחטף, גידול מזוקן כלשהו שחלף על פני משובץ פלנל. חבל. דווקא נראה נחמד.
הדירה השלישית והסוגרת לערב זה היתה דירת יחיד נטולת שותפים, עם חדר גדול אחד ועליו שפריץ מ-ז-ע-ז-ע שאפילו שנות השמונים היו מתביישות בו. קצת התבאסתי בשביל בעל הבית. טוב, הוא ימצא כבר שוכר. ניו יורק.
***
לקט ארועים אחרון: שנה חדשה. שנה טובה!
ובכן,
ראיתי היום שלוש דירות, וחזרתי קצת מבולבל.
האחת, קומבינציית שותף אפרו אמריקאי (היא מילת ה-N) מהודק בדירה מרוהטית, מעוצבת, עם לובי מאמם, שזה מצד אחד מעולה כי לי יש רק מעט מזכרות מהבית, ולא בא לי להשקיע בבית זמני חדש, צריך מקום התנחלות מסודר. ומצד שני קצת מלחיץ, לגור עם בעל-הבית שהוא איש נדל"ן בהווה עם עבר עלום במדיה, אנאל רטנטיף, מפטיר מדי פעם הערות יבשושיות על השותפה הנוכחית שהתריעה מעט מדי זמן לפני, ולא רחצה כלים או משהו. לא. לא מתאים שותף באסיבי אגרסיבי.
הדירה השניה היתה קן חמים(נוט לייק ד'אט) של ארבעה זכרים במעין חלל גדול, מערה שכזאת, עשויה כוכים. אולי לפני עשר שנים...לא, גם אז לא. היה שם צ'כי שנראה כסובל מבעיית זעם. אבל זה בסדר, מזל גדול הוא שיש לו מערכת תופים בסלון. מנגנים עד שתים עשרה גג. ונער מחשבים אמריקאי חננה אשף וובי, שוחחנו לנו על ספריות אג'אקס! כמה מרנין. שאלתי את הצ'כי מה הוא מחפש בשותף הבא שלו לדירה. הוא רטן קצת ואמר: "תראה, היתה פה אחת שאפילו ששטפתי פעם אחת את הכלים בחמש בבוקר, באחת עשרה כבר היתה ערמת כזאאת ענקית". את השותף השלישי ראיתי רק בחטף, גידול מזוקן כלשהו שחלף על פני משובץ פלנל. חבל. דווקא נראה נחמד.
הדירה השלישית והסוגרת לערב זה היתה דירת יחיד נטולת שותפים, עם חדר גדול אחד ועליו שפריץ מ-ז-ע-ז-ע שאפילו שנות השמונים היו מתביישות בו. קצת התבאסתי בשביל בעל הבית. טוב, הוא ימצא כבר שוכר. ניו יורק.
***
לקט ארועים אחרון: שנה חדשה. שנה טובה!
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה